ההיסטוריה של הקולנוע ובתי הקולנוע‍

ההיסטוריה של בתי הקולנוע - מניקלודיאון ועד נטפליקס

כאשר הוקרנו הסרטים האילמים הראשונים בסוף שנות ה-90, אנשים התאספו בחדרים גדולים כדי לצפות בהם מוקרנים על מסכים גדולים. בתי הקולנוע המוקדמים האלה דמו למופעי "פנס קסם" מהתקופה הוויקטוריאנית, אלא שהתמונות הוקרנו מאחורי המסך על סדין לבן שהיה פרוש על פני החדר. תיאטראות ה"ניקלודיאון" הראשונים, שנקראו על שם עלות הכניסה של חמישה סנט, היו צורה חדשה של בידור. הם היו מקומות גדולים ונוחים יותר שבהם הלקוחות יכלו לצפות בסרטים ולהתבדר בו זמנית. הניקלודיונים הראשונים נבנו באיסט אנד של לונדון ובבאפלו, ניו יורק, בין השנים 1905 ו-1907. עד 1910, היו יותר מ-2,000 ניקלודיונים ברחבי ארצות הברית. הפופולריות של הניקלודיאון ירדה לאחר 1913 כאשר תיאטראות גדולים יותר החלו לגבות מחירי כניסה נמוכים יותר.

1916-1930: תור הזהב של בית הקולנוע

"תור הזהב" של בתי הקולנוע החל בשנת 1916 כאשר נפתחו האולמות ה"עצמאיים" הראשונים. בתיאטראות החדשים הללו היו במת קשת פרוסניום, בור תזמורת ותא הקרנה. תא ההקרנה היה חדר סגור שממנו יכול המקרין להפעיל את הקינטוסקופ ולטפל במשימות אחרות כמו השחלה והשחלה של הסרט. התיאטראות תוכננו להראות סרטים אילמים עם מוזיקה נלווית. רבים מהתיאטראות הציגו עוגבים או תזמורות של וורליצר כדי לספק את המוזיקה. האולמות החדשים תוכננו בעיקר להראות סרטים המוקרנים מסלילי סרטים של 35 מ"מ או 70 מ"מ שהופעלו במהירויות איטיות יותר. בתי קולנוע קטנים שנועדו להציג סרטים אילמים עם מוזיקה נלווית נקראו "בתי קול". רבים מהתיאטראות החדשים תוכננו להיות גדולים ויוקרתיים יותר מהניקלודיונים. לעתים קרובות היו להם וילונות קטיפה או משי, וילונות ווילונות מבדים מיובאים, עיצובי נוי על התקרה ורהיטים יקרים. התיאטראות החדשים נבנו עם מרפסת או קומת ביניים. הקירות והתקרה כללו עיצובים ועיטורים משוכללים, ולעתים קרובות נעשה שימוש באפקטים של תאורה.

1931-1960: שיחות וחידושים טכנולוגיים

התפתחות ששינתה את אופן הפקת והקרנת הסרטים הייתה המעבר מסרטים אילמים ל"טוקי" בסוף שנות ה-20. סרט הקולנוע המדבר הראשון, זמר הג'אז, יצא לאקרנים בשנת 1927. בשנת 1928 פותחה מערכת הקול הראשונה לסרטי קולנוע. זה הגדיל את הביקוש לציוד בידוד אקוסטי וקול. בין 1929 ל-1930, ציוד הפקת הקול וההקרנה בבתי הקולנוע שונה כדי להתאים לסרטי קול. האולמות ה"שקטים" הוסבו במהירות לתיאטראות "מדברים" על ידי התקנת ציוד חדש, הרחבת תא ההקרנה, בניית קיר חדש מאחורי המסך ובניית "בור קול" נטול הדים מול המסך. נוספה מערכת להגברת קול כדי לספק איכות צליל טובה יותר. חומרים בולעי קול הותקנו בקירות, בתקרה וברצפה כדי להפחית את אפקט ההד ולשפר את איכות הצליל.

1961-1990: סינמסקופ, סרטים צבעוניים ותלת מימד

שנות ה-50 היו תקופה של התפתחויות טכנולוגיות בתעשיית הקולנוע. בשנת 1950 נפתח תיאטרון סינרמה הראשון. סינרמה השתמשה בשלושה מקרנים ומסך מעוקל כדי לייצר אפקט מקיף של מסך רחב עבור הקהל. סינמסקופ, פורמט מסך רחב, פותח בשנת 1953. הסרט הראשון של הסינמסקופ היה The Robe, שיצא לאקרנים בינואר 1953. בסוף שנות ה-50 הוצגו סרטי טכניקולור בפורמטים מיוחדים למסך רחב. הסרטים הללו הציגו צבעים מבריקים ועיצובים מורכבים. ב-1967 יצאו לאקרנים סרטי התלת-ממד הראשונים. בתחילת שנות ה-80, הוצגה אלטרנטיבה תלת מימדית נוספת בשם "Total Vision". סרטי Total Vision הוקרנו על מערכת מסך רחב מיוחדת.

1991-היום: התקדמות דיגיטלית ומעבר לכך

ב-1991 יצא הסרט הדיגיטלי הראשון לאקרנים. סרטים דיגיטליים הופקו במחשבים והוקרנו על מסכים במקום להיות מודפסים על מלאי סרטים. בשנת 1995 פותחה מערכת ההקרנה הדיגיטלית הראשונה. הטכנולוגיה הדיגיטלית הוכנסה לאט לאט לבתי הקולנוע, וסרטים נוספים הוקרנו בצורה דיגיטלית. בתחילת שנות ה-2000 עלתה הפופולריות של סרטים דיגיטליים. לאחר פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר 2001, גבר הביקוש לסרטים דיגיטליים. הסיבה לכך היא שסרטים דיגיטליים נחשבו בטוחים יותר מפני איומי טרור מאשר סרטים שהודפסו על מלאי סרטים.

סיכום

עם הופעת האינטרנט, יותר ויותר אנשים צופים בסרטים בביתם במחשב או במכשיר הסטרימינג שלהם. ולמרות שיותר ויותר אנשים בוחרים לצפות בסרטים שלהם באינטרנט במקום ללכת לקולנוע, ההיסטוריה הכוללת של הקולנוע ובתי הקולנוע נותרה מרגשת. אחרי הכל, אי אפשר לדמיין בידור מודרני בלי החוויה הקולנועית.