רומיאו ויוליה היה שובר קופות תיאטרון

הפוליו הראשון של רומיאו ויוליה

המהדורה המודפסת הראשונה של רומיאו ויוליה יצאה לאור בשנת 1623. היא התבססה על "הטיוטה הראשונה" שאבדה כעת של המחזה, שנכתבה מתישהו בין 1595 ל-1597. מהדורת הפוליו הראשונה של רומיאו ויוליה מפורסמת בכך שהכילה 16 דפים של קטעים מפורסמים "חתוכים". אלו הם קטעי דיאלוג והכוונות במה שהוסרו מהעותקים שהודפסו מאוחר יותר של המחזה. צ'ארלס מיור, חוקר שייקספיר ידוע, כתב ב-1936 את המהדורה המודרנית הראשונה של רומיאו ויוליה. זו הייתה גרסה "מודרנית" של המחזה והתבססה על גרסת ה-First Folio. בשנת 1986 יצאה המהדורה החדשה של Variorum, שהיא גרסה מודרנית למהדורת First Folio.

1750-1770: השנים האופרטיביות

במאות ה-18 וה-19 הפכו רומיאו ויוליה לחביב האופראי. בשנת 1750, הוא בוצע בגרסה צרפתית של שלוש מערכות על ידי שארל-הוברט גוסמארד וז'אק-פיליפ דומסניל. הפקה זו הייתה מוצלחת ביותר ונשארה ברפרטואר כמעט מאה שנה. הגרסה האיטלקית הראשונה הייתה ההפקה של פרנצ'סקו מורצ'י משנת 1765. הגרסה האיטלקית המפורסמת ביותר היא זו של Gaetano Donizetti, שהוצגה לראשונה ב-1838 והפכה ליצירה רפרטוארית סטנדרטית. הגרסה האנגלית הראשונה הייתה ב-1763, שהייתה יצירה בשתי מערכות מאת פרנסיס ג'נטלמן.

1816: שחזור הטקסט של שייקספיר

העידן הרומנטי היה זמן של שינוי באופן שבו הוצגו רומיאו ויוליה. בשנת 1816, ויליאם הנרי מורי פרסם את "השחזור של הטקסט של שייקספיר" שהתבסס על גרסת הפוליו הראשונה משנת 1623. זו הייתה המהדורה המודרנית והמלומדים הראשונה של המחזה. בשנת 1838 פרסם ג'ורג' ניית'ן גרסה שבה ניסה לשחזר את המחזה "לפשטות המקורית של הסגנון הבלתי מעוטר והבלתי מושפע של שייקספיר". אחרי שתי המהדורות הללו הגיעה מהדורת ריברסייד ב-1896, ומהדורת אוקספורד ב-1986. במהלך המאה ה-19, המחזה הפך לפופולרי יותר והוצג לעתים קרובות יותר.

1830-1880: התקופה הוויקטוריאנית

בתקופה הוויקטוריאנית ראה את "רומיאו ויוליה" הראשון עם ילדים בתפקידים הראשיים. ג'ורג' הנרי לווס כתב את גרסת הילדים הראשונה של המחזה בשנת 1844. במאה התשע-עשרה נערך גם הניסיון הראשון "לביים" את סצנת המרפסת. המרפסת הראשונה הייתה עשויה מצמחים ופרחים אמיתיים, ושימשה לראשונה בהפקה בתיאטרון הנסיכה בלונדון בשנת 1872. בשנת 1846 הוצג בבוסטון "רומיאו ויוליה" האמריקאי הראשון. הוא הופק על ידי חברה בריטית מטיילת ונחשב לכישלון. המחזה הוצג בניו יורק ב-1854 והיה להיט נפץ. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, היה שיגעון "רומיאו ויוליה". ההצגה הוצגה בכל מקום ובכל דרך אפשרית. הוא הוצג על ספינות, בגנים, באולמות, בבתי אופרה ובתיאטראות.

1920-1940: מופעי הרנסנס האנגלי

במהלך שנות ה-20 וה-30, ההפקות של שייקספיר חזרו לסגנון של זמנו. ההפקות היו מינימליסטיות וחלק גדול מההצגה נחתך. כמו כן, היה נהוג ללהק שחקנים בתפקידים לא נכונים, מה שמעניק למרקוטיו שחקנית, למשל. בשנות ה-30 וה-40, ההתמקדות עברה ממחזותיו של שייקספיר לאלה של תקופת השיקום. זו הייתה תקופה של "שיקום" שבה הפקות נחשבו ל"ריאליסטיות" ו"אותנטיות" יותר. בשנות ה-40 וה-50, סגנונות הביצוע השתנו שוב. הפקות מחזותיו של שייקספיר הפכו רשמיות יותר ופחות "ריאליסטיות". לעתים קרובות הם נחשבו ל"בידור" של סגנונו של שייקספיר, ולא לעותק "אותנטי".

1960-1990: הפקות ניאו-קלאסיות

במהלך שנות ה-60 וה-70, ההפקות היו לרוב מינימליסטיות, והתמקדו בשפה ובנושאים של המחזה. הסט כלל פלטפורמה פשוטה וכיסאות עץ. זה נקרא "ניאו-קלאסי" כי זה היה חזרה לסגנון יווני של הופעה. היה גם התמקדות חזקה באותנטיות, מה שגרם לרוב שהמחזה הועלה בשפה שבה נכתב. סגנון פופולרי נוסף באותה תקופה היה הפקות "אלטרנטיביות". אלה כללו לעתים קרובות צוות שחקנים של נשים והגדרות "מודרניות". הם ניסו לעסוק בקהל מודרני ולהתמודד עם נושאים מודרניים, כמו גזענות וסקסיזם.

סיכום

רומיאו ויוליה בוצע בדרכים רבות ושונות לאורך מאות השנים. הוא הוצג על ספינות, בגנים, באולמות ובבתי אופרה. זה בוצע על ידי אריסטוקרטים ועל ידי ילדים. הוא בוצע בשפות רבות ושונות ובסגנונות רבים ושונים, ממינימליסטי ועד לפרטי פרטים. הוא הותאם למגוון רחב של פורמטים שונים, כגון מופעי בובות, בלט היפ-הופ וסרטים.